מעבר דירה: המימד הפסיכולוגי

הובלת דירה

מעבר דירה יכול להיות אירוע מתיש רגשית, אפילו טראומטי. פוסט ראשון בסדרה שמנסה לפצח את המורכבות הפסיכולוגית של מעברי דירה.

מן הבחינה הטכנית, הובלה של תכולת דירה היא החלק הפשוט לתכנון ולביצוע. סבלות היא אמנם תחום מאד מתודי, אבל לא כזה שצריך 12 שנות לימוד כדי להתמחות בו - מה שצריך הוא כתפיים רחבות.

אריזת תכולה, פירוק והרכבת רהיטים, ואפילו מציאת חניה ליד הבניין שבו שוכנת הדירה אליה עוברים (!), הן ללא ספק מיומנויות חשובות. אבל לא בגלל זה רבים כל-כך מאתנו מתייחסים בחרדת קודש לענייני ההובלה - בסך-הכל על הנייר מדובר בעסק די פשוט.

ומה בכל זאת הסיבה לכך שהובלת החפצים שלכם ממקום למקום תהפוך עבור רבים מכם לאירוע מתיש רגשית? ומדוע מעבר הדירה, בכללותו, מופיע תמיד בתוצאות מחקרים במיקום גבוה בדירוג ה"אירועים מעוררי הדחק" (יענו, מבאסים ומלחיצים. דוגמאות אחרות מהרשימה: מוות, גירושים, מחלה)?

מעבר דירה מנטלי

ובכן, ישנן קודם כל ה"זוטות" שבדרך-כלל רק ילדים מתירים לעצמם לעסוק בהן - הפרידה ממה שאתם רגילים אליו והחשש מפני המקום החדש, הן דוגמאות טובות.

מבחינה פסיכולוגית מעבר דירה, מלבד ההבטחה שלעיתים קיימת בו למשהו חדש ואולי גם טוב יותר, כמעט תמיד יכלול גם מרכיבים פסיכולוגיים שליליים: צער, געגוע, חשש, חרדה, ואפילו אבל.

מעבר לזה, הסיטואציה החיצונית מחלחלת ומשפיעה גם על המצב הנפשי. להיות "על ארגזים" זה מעצבן, מתסכל, לא נעים, לא נוח. לתאם הובלה, להשיג ארגזים, לסיים לארוז בזמן ולא לשכוח שום דבר בדרך - גם זה דורש הרבה משאבים פיזיים ורגשיים.

מלחמת התשה רגשית

רק תחשבו על כך שלעיתים קרובות הדברים האלה מגיעים אחרי תקופה של חיפוש דירה קדחתני. אחרי חתימה על חוזה, שהיא אירוע מעורר "סטרס" בפני עצמו. במקביל לתקופה של הוצאות כספיות, של לו"ז צפוף, של התרחשות אינטנסיבית שכוללת התמודדות עם הרבה אינפורמציה ושיחות עם הרבה יותר מדי אנשים.

כל הסידורים שמסביב הם סיוט - הטלפון, האינטרנט, הכבלים, משרד הפנים, הדואר, וכו'. הבירוקרטיה יכולה להתיש כל אחד, בכל זמן, וכשמתחיל לנוע גם האדמה היציבה הכמעט-יחידה שתחת רגלינו - המגורים - זה יכול להוציא כל אחד משיווי משקל.